אמון

יש אנשים כאלה, שאפשר לסמוך עליהם ויש אנשים שלא יש אנשים (מעטים מאד) שסומכים על אחרים בקלות ויש אנשים שלא סומכים על אף אחד

אלה הקצוות, ההכללות ככה נראית התמונה כשמסתכלים במבט גס, מרחוק.

כשמתקרבים, ומסתכלים בתשומת לב רואים תמונה אחרת לגמרי.

יש נקודת מפגש בין כל שני אנשים שיש ביניהם קשר והאמון הוא חלק מהמפגש הזה.

מישהו יכול להיות אמין מאד כלפי אחרים ובכל זאת אני לא יכולה לסמוך עליו ועם אדם אחר, יכולה להיות תמונה בדיוק הפוכה: ואני אדע שהוא יהיה שם בשבילי, גם אם כלפי אחרים הוא לא כך.

התרגלנו, כמו עם הרבה דברים אחרים, לחפש סימנים חיצוניים שיעזרו לנו לדעת אם אנחנו סומכים על מישהו (זה גן מאד ותיק ומוכר, עם שם טוב, אני בטח יכולה לסמוך עליהם עם הילדים שלי... שמעתי על האדם הזה דברים רעים, בטח אי אפשר לסמוך עליו.... יד שנייה מרופא....)

הסימנים האלה יכולים לעזור, רק לפני שהיה מפגש אישי.

אחרי שהיה מפגש, כבר יש לנו במערכת, בגוף, מידע הרבה יותר מעודכן, כי הגוף שלנו יודע בדיוק כמה אנחנו סומכות על מישהו.

אמון הוא משהו שיכול להשתנות, להיבנות הוא יכול להתחזק עם ההיכרות, ולפעמים, דווקא כשההיכרות מעמיקה האמון יורד הרבה פעמים ההיסטוריה האישית שלנו, ופגיעות שחווינו בעבר, מקשות עלינו לתת אמון באחרים וגם את זה אפשר לקחת בחשבון.

אבל בבטן, בגוף, יש תשובה הרבה יותר פשוטה אם תשאלי את עצמך לגבי אדם מסוים, ברגע מסוים - כמה אני סומכת עליו מ- 1 עד 10? האם הייתי מגלה לו סוד אישי מאד? האם הייתי נותנת לו להיות אחראי על משהו שיקר לי?

האם אני מוכנה להיות פגיעה בפניו?

אם תשאלי את השאלות האלה ותחכי קצת יש סיכוי טוב שהבטן תדע לתת לך תשובה מספרית

התשובה הזאת יכולה להשתנות בין מצבים שונים (והיא לא באמת חייבת להיות במספרים) אבל טוב להיות במודעות אליה, להכיר בתחושה כמו שהיא ולא לנסות לשנות אותה, או להשתיק אותה או לספר סיפורים שיטשטשו אותה.

הרבה יותר קל לקבל החלטות, גם קטנות ויומיומיות כשנמצאים במגע עם הידע הזה שנמצא בתוכנו. הוא תמיד שם, וככל שמקשיבים לו יותר, הוא נהיה יותר ברור ונהיה יותר קל לשמוע את הסימנים...