אפשר לקרוא גם את הגרסה הקצרה.
נעים מאד, אני הילה. מיום לידתי ועד לפני כמה שנים השם היה הִלָּה, בלי י'. בערך בגיל 40, עלה בי רצון להוסיף לשם שלי אות קטנה ורבת משמעות ולהצטרף לאיות הנפוץ יותר של השם, ולאט לאט אני מתרגלת לכתוב את הגרסה החדשה של שמי ביותר מקומות.
מאז שאני זוכרת את עצמי, רציתי לטפל ולעזור לאנשים. כשהייתי ילדה, חשבתי שלהיות מטפלת של תינוקות זאת העבודה הכי טובה בעולם. כשקצת גדלתי, גיליתי שאני נמשכת מאד לתחום של עזרה רגשית ונפשית, ושאני תמיד זו שבאים לדבר איתה כדי לקבל תמיכה ולשפוך את הלב. הבחירה בלימודי הפסיכולוגיה נראתה כמו הדבר הכי טבעי ומתבקש עבורי, וכבר מנעוריי ידעתי שזה מה שארצה ללמוד. למדתי לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ואז המשכתי ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה ארגונית-תעסוקתית באוניברסיטת חיפה. הלימודים היו מרתקים ולימדו אותי המון על עצמי ועל הנפש האנושית. במהלך שנותיי באקדמיה עבדתי בפיתוח מבחנים פסיכולוגיים, תרגלתי ולימדתי קורס באותו נושא, וגם עבדתי שנה אחת באוניברסיטת חיפה כמתמחה בייעוץ תעסוקתי לאנשים המתלבטים בבחירת מקצוע או תחום לימודים. אהבתי מאד את העבודה האישית ואת התמיכה באנשים הנמצאים בצומת דרכים, אך המסגרת של ייעוץ קצר-מועד הממוקד בתחום חיים אחד בלבד הרגישה מצומצמת ומגבילה מידי בשבילי.
באותו שלב כבר ידעתי שאני רוצה לטפל, וגם היה לי ברור שנקודת המבט הפסיכולוגית היא בסיס נהדר, אך לא מספק מבחינתי. לאורך השנים האלה הייתי בתהליך אינטנסיבי של התפתחות אישית ורוחנית, ונהיה לי ברור יותר שהדרך הטיפולית בה אבחר תהיה יותר הוליסטית, ותתייחס אל המטופלת כאל אדם שלם, עם תשומת לב גם אל הגוף והרוח, שבהרבה מקרים נעדרו מההתייחסות הפסיכולוגית שפגשתי ולמדתי. כך שבגיל 26, עוד לפני שהתחלתי לעסוק בטיפול באופן מקצועי, כבר נפרדתי בליבי מהמיינסטרים הפסיכולוגי.
עברו עוד כמה שנים עד שהתחלתי לטפל. במהלכן הפכתי לאם, גרנו תקופה בארצות הברית והתמסרתי כולי אל האמהות ואל תהליך ההתפתחות האישי שלי. את שיטת אייפק הכרתי לראשונה כמטופלת, עם אלרגיות שהתפרצו אחרי לידתה של בתי הבכורה. בזכות ליאת שפר בן יעקב שליוותה אותי לאורך שנים, נחשפתי לגישה טיפולית שונה ממה שהכרתי עד אז בטיפולים פסיכולוגיים. חוויתי טיפול שמחבר בין תחושות הגוף לרגשות, בין סימפטומים גופניים לקשיים רגשיים, טיפול שנותן לי כלים שאני יכולה להשתמש בהם גם בין הפגישות ולעזור לעצמי בצורה משמעותית. חוויתי יחסים טיפוליים חמים, שלא שמים דגש על הגבולות ועל המסגרת, ומרגישים הרבה יותר טבעיים ואותנטיים. למדתי מליאת המון על המטפלת שאני רוצה להיות.
בשנת 2010 התחלתי לטפל בקליניקה פרטית. בתחילת דרכי טיפלתי בעיקר בשיטת אייפק, ועם הזמן והניסיון הצטרפו כלים נוספים ואופי הטיפולים השתנה והעמיק מאד. כיום אני משלבת בטיפולים גישות רבות שלמדתי לאורך השנים ושנכנסו לחיי ולתהליכי ההתפתחות האישיים שלי. למידה והעמקה הן חלק מהותי ממי שאני, ויש בי סקרנות עצומה לגבי תהליכי ריפוי והתפתחות. אני נמשכת לגישות שמכירות במורכבותם האינסופית של החיים האנושיים ומזמינות חקירה אישית, ונרתעת מאד מגישות שמציעות פתרון אחד "נכון" שמתאים לכולם, או גורסות שכדי להיות בריאות ומאושרות עלינו לשנות משהו מהותי במי שאנחנו. ההתמקדות (focusing) היא עבורי דרך חיים ואני מתרגלת אותה באופן קבוע, האנתרופוסופיה היא חלק מחיי כבר שנים רבות, בשנים האחרונות אני חוקרת לעומק את הנושא של מערכת העצבים והקשר שלה לטראומה והחלמה, ולמדתי גם על תחום הליווי הרוחני. כל גוף ידע שאני לומדת ומתרגלת, מבחינתי נועד לתמוך במפגש עם המטופלת ולא להכתיב אותו. מה שתמיד נמצא בלב התהליך הוא המפגש האנושי, הקשר, הקשבה לא שיפוטית והפליאה מהדרך הייחודית של כל אחת.
אני נשואה ואמא לשלושה ילדים - שתי בנות ובן. האמהות וחיי המשפחה והבית הם חלק גדול ומשמעותי מחיי.
אני אדם רגיש מאד, ובאופן טבעי גם הרבה מהנשים שמוצאות את דרכן אליי לטיפול הן נשים רגישות מאד. לאורך השנים כתבתי לא מעט על הנושא הזה. אוהבת לכתוב, לרקוד, לשיר, ליצור, להקשיב ולדבר עם אהוביי ועם עצמי, ולהיות לבד.
חיה את חיי לפי הערכים שאני מאמינה בהם, והרבה פעמים הבחירות שלי מרחיקות אותי ממה שנפוץ ומקובל מסביב. הזמן והדיוק הפנימי מלמדים אותי לחיות יותר ויותר בשלום עם המרחק הזה.