מרחב ביטוי

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!

זהו פרוייקט בהתהוות, ויש עוד המון דברים שאני לא יודעת לגביו. בינתיים זה מרחב לביטוי, ועם הזמן נגלה ביחד מה עוד מבקש לקרות בו. 

מכתב פרידה מהפייסבוק

עודכן ב: 19 מאי 2018

18 למאי 2018


הבלוג הזה נולד מתוך רצון להיפרד מהפייסבוק.

אחרי בערך 10 שנים, הרבה פוסטים, דף עסקי פעיל לפרקים ושעות רבות רבות של הרגשה רעה.

אחרי תקופות של גמילה מבורכת, ואז הישאבות מחדש אל תוך הביצה הטובענית עבורי.

אחרי נסיונות רבים לווסת את אופן השימוש שלי בפייסבוק, להשאיר בפיד שלי רק דברים שמרגישים טוב, להיכנס רק פעמיים ביום או פעמיים בשבוע, להיכנס רק כדי לכתוב אבל בלי לקרוא, ועוד הרבה ניסיונות שונים ומשונים, שלא הצליחו.


שלב קריטי בדרך היה היום שבו הודיתי שאני מכורה, שהתגובה שלי לפייסבוק היא התמכרותית. ומהשלב הזה היתה עוד דרך ארוכה לעבור עד הנקודה שבה אני נמצאת היום. ואני מניחה שיש עוד דרך ארוכה לפני, כמו תמיד.


אז איפה אני היום?

בסוג של כניעה.

אני מודה, שאין לי אפשרות להיות בפייסבוק באופן מווסת. גם אם זה מחזיק כמה ימים, במוקדם או מאוחר אני נשאבת לבדיקה התכופה, לציפייה הזאת למשהו חדש או טוב או מרגש שכמעט אף פעם לא מגיע.

אני מודה, שמרגע שאני חוזרת לקרוא בפייסבוק, זה עניין של זמן די קצר עד שאני מתחילה להרגיש שמשהו אצלי לא בסדר. שאנשים אחרים עושים המון דברים טובים ומגניבים ומרוויחים עליהם המון כסף תוך כדי שהם מממשים את ייעודם באופן עמוק ומספק. שאני צריכה להירשם לכל מיני קורסים וסדנאות כדי להשתפר, להרגיש יותר טוב, להיות יותר מוצלחת. שאין שום ערך ייחודי לעבודה שלי או למה שאני מציעה, שיש מיליון אחרים שהם כמוני רק הרבה יותר טובים, ובאופן כללי שעדיף יהיה לי להתחבא בפינה נסתרת.


ועכשיו כשאני כבר לא שם, חסר לי מקום לכתוב בו.

משהו אחד שכן אהבתי מאד בפייסבוק הוא את המיידיות, את האפשרות להיענות לזרם של מילים שמבקש להגיע דרכי ולשחרר אותו אל המרחב. את ההרגשה שהמילים שעוברות דרכי יכולות לתת השראה וחיזוק לאחרים, להגיע אליהם בדיוק ברגע שבו הם היו צריכים אותן.


כעצמאית, אני פוגשת עכשיו את כל הקולות בתוכי שאומרים שאני "חייבת" להיות בפייסבוק. שזה המקום היחיד היום שנותן לעצמאים, במיוחד בתחומים טיפוליים, אפשרות לחשיפה והזדמנות שאנשים יכירו אותי. ושאם אני מוותרת על זה יהיה לזה מחיר כבד.


כאשה שמאמינה באלהים ובטוב, אני מרגישה שלא יכול להיות שהמקום היחיד שבו אני יכולה להתבטא הוא מרחב שאני מרגישה בו כל כך רע. וכך נולד הרעיון לבלוג חדש.


שלום פייסבוק יקר, ותודה.

תודה על הזמנים שבהם זה היה נעים ומשמח.

תודה על יחסים שנוצרו והתחדשו בזכותך.

תודה על אנשים נפלאים שהכרתי דרכך.

תודה על מידע שקיבלתי, מילים שקראתי והשפיעו עליי, אירועים שהשתתפתי בהם, אנשים שנתנו לי השראה.

תודה על ההזדמנות להתבטא, לשתף מעולמי הפנימי ולספר על העשייה המקצועית שלי.

תודה על כל הכאב והרגשות הלא נעימים, שעזרו לי לחקור לדייק את הדרך שלי.


אני מוכנה לשלב הבא.


אני עוד לא יודעת להסביר למה בחרתי לפתוח בלוג שהוא נפרד מהאתר שלי, ולמה אני מרגישה צורך במרחב כתיבה בנוסף למכתבים שאני שולחת לרשימת התפוצה. אבל גם בלי לדעת להסביר, אני הולכת אחרי הסימנים. ומרגישה רצון להוציא את הבלוג הזה לאור גם כשהוא עדיין גולמי ולא גמור והמון דברים לגביו עוד לא ידועים לי. מין הרפתקה שכזאת.


אם בא לך להיות חלק מההרפתקה הזו, את/ה מוזמנת להירשם בתחתית העמוד הראשי ולקבל מייל בכל פעם שהבלוג יתעדכן.