מרחב ביטוי

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!

זהו פרוייקט בהתהוות, ויש עוד המון דברים שאני לא יודעת לגביו. בינתיים זה מרחב לביטוי, ועם הזמן נגלה ביחד מה עוד מבקש לקרות בו. 

ימי קורונה - השבוע השלישי

תחילת השבוע השלישי. כל מה שהיה קודם, בחיים הרגילים, כבר מרגיש רחוק יותר. כמו תמונה קצת דהויה. וכבר הרבה פחות רלוונטי לגבי מה שקורה עכשיו. נראה לי שיש בזה הקלה מסוימת, זה מאפשר לי איזו הרפיה מההשוואה המתמדת.

בשבוע הראשון הרגשתי בעיקר שאני זקוקה לזמן. לנשום.

כל ההתארגנות ללמידה מרחוק, והמעברים מפגישות לזום, והתחזיות על מה יהיה, והצורך להתחבר לחדשות ולמספרי החולים, הכל היה לי אינטסיבי ומהיר מידי. לא הרגשתי רצון או יכולת ליצור סדר יום, או להחליט משהו, או להעמיד פנים כאילו אני יודעת משהו. רק לנשום.

כשהסתיים השבוע הראשון, במשהו כמו תנודת מטוטלת פנימית, עלה בי צורך פנימי בסדר וארגון, ואולי גם בתחושת שליטה.

אז לשבוע השני קבענו לו"ז שבועי שמנסה לקחת בחשבון את זמני העבודה של שנינו, את הצרכים של כולם, זמן לפעילות משפחתית... אפילו תליתי אותו בבית בכל בוקר (עד יום רביעי) כדי שכולם יוכלו לראות.

הסתבר שפעילות משפחתית מתוכננת = מריבה גדולה. לפחות בינתיים.

(אבל משהו כמו מסיבת ריקודים שבה אין חובת השתתפות ומי שרוצה רוקד, יכול לעבוד דווקא לא רע).

היום, אני מתחילה להתחבר לאיזו שהיא תחושת אמצע, ובטח גם היא תמשיך להשתנות.

יש שינוי בתחושת הזמן, אבל הימים כן מקבלים איזה שהוא מקצב שמאפיין אותם. ויש משהו מאד נעים עבורי בימים שיש להם מבנה מסוים וחלוקה בין פעילויות שונות (בשונה למשל מהחופש הגדול), אבל הם לא תחומים ללוח זמנים נוקשה שמוכתב מבחוץ. יש גמישות שמאפשרת לכל אחד להתקיים יותר בהתאמה לשעון הפנימי שלו/ה. (שינה, קימה, אכילה וכו').

הימים נמזגים אחד לתוך השני, ובכל זאת אני שמה לב ששישי ושבת עדיין מרגישים אחרת מימי השבוע. אנחנו לא עובדים, אין פעילויות של בית הספר ויש איזו איכות מורגשת של פנאי בסופי השבוע.


מבחינות מסוימות, זה מרגיש צפוף יותר מהשגרה הרגילה. כולנו כאן, כל הזמן, נמצאים ביחד יותר מאשר בדרך כלל. לפעמים חסר לי מאד זמן לבד, ללא אינטראקציות, במרחב שבו תהיה לי פרטיות מוחלטת. מבחינות אחרות, זה מרגיש מרווח יותר. כי זה רק אנחנו, ושאר העולם הרבה יותר רחוק.... יש מפגשים דרך הזום, ושיחות טלפון, ועדיין יש תחושה של הפרדה מהעולם.


כל יום ממשיך להביא איתו משהו חדש - בחיי הבית, בחיים הפנימיים, באפשרויות חדשות שמגיעות, בעציצים שפורחים במרפסת ומייצגים את הטבע שאני לא יכולה לפגוש עכשיו. האביב חי ורוחש, בטבע וגם בנו, גם בתנאים הלא שגרתיים של התקופה הזו.


25 צפיות