לידה שקטה

תינוק יקר ואהוב, שלא זכה להיוולד חי.

אם שנשאה אותו ברחמה, הרגישה אותו גדל, מתפתח ונע בתוכה. חלמה חלומות, רקמה עתיד, הכינה את גופה, את חייה ואת כל כולה כדי לקבל אותו אל העולם.

אב או אם נוספת שחיכו וציפו, חלמו ותמכו, הכינו מקום בתוכם ובחייהם לילד חדש.

משפחה מורחבת, מעגל חברים ומכרים, ילדים נוספים בבית, שהיו שותפים להריון ולציפיה.

לפעמים הסיבות הרפואיות לאובדן ידועות, בהרבה מקרים אין הסבר.

כך או כך, האובדן הוא פתאומי, קורע, ובלתי נתפס. ואחריו אין עוד פרט אחד קטן בחיים שדומה לאיך שהוא היה רגע לפני שזה קרה, ברגע ההוא שבו הכל עוד היה בסדר, כרגיל.

כיום עדיין אין בתרבות שלנו מנהגים חברתיים שנותנים את מעטפת התמיכה של מנהגי האבלות. אין שבעה, או שלושים, בהרבה מקרים מקום הקבורה לא ידוע.

ויותר מכך, אנשים רבים מרגישים מבוכה ואימה במפגש עם אובדן של תינוק שעוד לא נולד, תינוק שאף אחד לא זכה להכיר, ומגיבים בדרכים שיכולות לכווץ, לפגוע, להכאיב.

גם כשהכוונה טובה, ההתמודדות עם התגובות האלה של הסביבה דורשת הרבה כוחות נפש, במצב שבו הפגיעות והכאב הם גם ככה אינסופיים.

בהרבה מקרים גם החוויות בבית החולים והמפגש עם הצוות הרפואי הן טראומטיות.

ההתמודדות עם האובדן היא בכל הרבדים של הקיום. פיסית, רגשית, מנטלית, ורוחנית, הזעזוע הוא עמוק ומטלטל.

והריפוי הוא תהליך שמבקש סבלנות ועדינות אין קץ.

 

אני מציעה מקום בטוח, שנוכל להיות בו ביחד עם כל מה שאת עוברת.

מתוך ההסכמה להרגיש את הכאב,

מתוך הכרה בגודל האובדן שלך בלי לנסות לצמצם או להקטין אותו,

מתוך יצירת קשר עם כל המקומות והקולות בך שמבקשים ביטוי והקשבה (והרבה פעמים אלו קולות סותרים ומבלבלים, שזועקים שם בפנים....)

הרגעים שחוזרים אליך, השאלות שמטרידות ולא מרפות, החרטות שאולי ישנן.

נוכל להיות ביחד עם השלבים השונים של תהליך האבל האישי שלך, עם כל מה שאת חווה, מרגישה וחושבת, גם ובמיוחד עם דברים שאי אפשר להגיד בשום מקום אחר.

עם ההתמודדות עם בן או בת הזוג, הילדים, המשפחה, מקום העבודה, והסביבה.

עם השינויים שהגוף עובר בעקבות ההריון, הלידה והאובדן, עם הקשבה עמוקה לגוף שתאפשר לו לספר את הסיפור שלו, עם מגע עדין (אם תרצי).

עם המחשבות על העתיד וכל מה שמגיע איתן...

 

תמיכה שהיא בשבילך, בקצב שלך, בזמן שלך, בדרך הייחודית שלך.​